My Very Important Blog

Articles

הכובען המטורף

המלץ אודות לינק עמוד תלונות הדפס מאמרשתף עמוד זה הזמן בפייסבוקשתף קישור זה בטוויטרשתף קישור זה ב-Linkedinשתף קישור הגיע ב-Deliciousשתף עמוד זה הזמן בשנת Diggשתף קישור זה הזמן בדבר Redditשתף עמוד הגיע בדבר PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות המקדימה שלי בנות דר’ טייטלבאום הינה ב-Hub בראשם הטיפולים המתקינים בידי מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי בוהה מול השולחן העוטף שהכיל את דפי ההצטרפות היומיים על ידי המט”בים, פטפטתי בנות הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול היה תערובת מעורפל בידי פלסטו ובריטון נשי.

“אני צריכה להיות מלווה למרפאת תמלול הקלטות . התקינו עבורינו לפגוש את אותו MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי ע”מ לזהות את אותו הרמקול. היא בעצם הינה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה עם כמות מזעזעת בידי שערות אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע ענק שוליים ומגנטה. הינה לבשה מה שאולי התבצע חליפת אימון מחומר מבריק בהרבה צבעים ייחודיים בקרב סגול. נעליה היוו נעלי כושר צהובות והיא נשאה תיק עור אמיתי מצויין ואדום. תמלול והקלדה עצמיות וחרוזות הציצו למה אתם מחכים? ואחורה מצד הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים גדולים בדבר פניה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה מצד השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, לא הייתי לגמרי מופתעת במידה היא הינה מציגה לכולם שהיא שם על מנת לחבוש גם אדום בוהק ולהכין חיות בלונים בשביל האסירים. אני בהחלט ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כדלקמן. MTA, עד ידי לעזור מכאני רפואי, מתבצע פעולת נדיר למחלקת התיקונים אצל קליפורניה. הגיע ניצור גם פעולת רפואי עם איכות קצין שלום. מת”א הגיבו בכול מצבי החירום הרפואיים וניהלו מהראוי רגעים רק את המרפאות בחצר. המחלקה תבטל בקרוב את כל המקצוע, ותינתן בשבילנו ההחלטה על להיות אחיות או שמא קציני בתי רפואה. מאוחר יותר אבחר לבחור קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינם מאמין שנפגשנו קודמות. ניתן לברר הדבר העסק שלך בקליניקה?”

הנו עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את אותם קול הקול המוזר שלה, והשפיעה המתארת את הסגנון של שחקן שייקספיר.

“אני דוקטור טייטלבאום”, הודיעה ממש לכל המעוניין, לא מורכב לכל אדם ביישוב הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

10 שניות בהמשך, ליוויתי אחר דוקטור טייטלבאום על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער בדק רק את הזיהוי של העסק.

“אתה הטוב ביותר בצינורות הכלא, דוקטור טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר דירות סוהר בפעם העיקרית תהיה חוויה סוחפת ומפחידה.

“אני הטוב ביותר ברשתות הכלא, מר טיילור, אבל עתיק לקרובים הכלואים במחלת נפש.” תמלול ירושלים טלפון לבשו מבט קודח, חולמני, מרוחק. “אני כאן מתוך מטרה לתת סיוע לגברים לברוח מהכלא מסוים.”

קצין השער, גבר כהה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בשערה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים בדבר עזר לאסירים להימלט אינן היוו דבר חשוב שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום גולש בלשון שלילית.

“זה בסיסי דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים אינן הולך לברוח מהכלא למעשה, היגויני לכלא אצל בקטריות נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה אחר מבטה אל הקצינה ש סמלים מבעד למשקפיה הממשיים. קצין השער קימט את מצחו אלו מ דלת רק את השער. היא בעצם הסתכל המתארת את דר’ טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות בידי הלבוש שלה. היא העווה את אותם פניו וגלגל רק את עיניו.

“זה מותנה בך, טיילור,” הינה הודיע. “הכל עשוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נתפסה רצועת אדמה גבוהה וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש פניה. אסירים לובשים מדי CDC כחולים הסתובבו במסלול, וחזרו ליחידות הבתים זה או אחר מארוחת הבוקר. הם הלכו נגד בגלל השעון באותו מפני ש, אלו שיש להן תזכורות מזמן לזמן ברמקול “להמשיך לטפוח הכול על המסילה”. כלא היא בעצם שום דבר אחרת מיותר. אסירים אפשר לראות את אותו הצבעים שלכל יום; כל אסירים כחולים ואפורים, מהמדה קצינים בעלי תן תקן וחאקי, וקרניזים כלא אפורים. רצוי לתכנן, נו אז, את התגובה בקרב האסירים כשראו אחר דוקטור טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, השערות אדום, נעלי כושר צהובות אמין אדום ניכר. אסירים עצרו על המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בעמידה בתור הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. חלק נראו מלאים תקווה, ללא ספק מבינים, כפי שחשבתי לפני כן, שהוא יתכן ותהיה לשכור ניתוח של סוג בילוי. נלווים צחקו, ושמעתי 2 צעקות.

אסירים עמדו בתור מחשב אישי המרפאה לתור גלולות. הם הורשו תרופות בתאים שלכם, אמנם רפואה פסיכיאטרית הינה חייבת להינתן במרפאה. עוד ועוד ממה שקורה בחלל כלא היא בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים בידי קליפורניה קבעה עד הפסידה שתי תביעות שהגישו אסירים שסבלו בגלל תקנים בריאותיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי אי אפשר למצוא עד לא מינימלי. נכסי נדל”ן המשפטהוא הדריך למחלקה לסדר את אותן הדבר הבעייתי הוא, והמחלקה נאבקה להעסיק רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה נספחים. מסיבה זו, תעסוקה הינה באמצע מבנה האפשרויות. יותר מידי עם רישיון רפואי עלול ניצור לקבל משרת החוזה של בעבודה בכלא. הסטנדרטים היוו די נמוכים. במועד עם הזמן עבדתי בנות פסיכיאטרים ורופאים מוצלחים. מוחי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור וכדלקמן את אותה הנ”ל שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו השיטה שנקראת היסודות אצל תהליך המיון. במטרה לעמוד בדרישות שהורו בתי הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. זה נעשה מינימלי והכרחי, אך נסגר לתופעה וגם תוצאות רבה על בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בנות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הנם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שדרשו פגישות מעקב בנות הפסיכיאטרים. ועד מהרה אלפי אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים חדשים נדרשו להגיב בדבר המשתמש בפגישות מעקב. המספר המוגבר בידי פסיכיאטרים הביא לזה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, מה שדרש בערך כ פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אחד שבו נכנס דר’ טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית, ומחירה של התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולרים לשבועיים. הגיע אינם בכלל תרופות קבועות שנקבעו בידי מומחה בתחום.

יהיה באפשרותכם לחלק תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות בגלל התקפים, עליונות ותחתונות. והיה אם החברה שלך מסיט את אותם המחשב האישי של הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אני בקי כבר היום שתרופות פסיכיאטריות העוזרות סמים, רגילים ופשוטים. קוראים לי זוכר קשר בעלויות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. הנו היה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר כדאי מבלי האויר הטיפוסי אצל פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם בשביל ספירה, ואנו היינו בעצמכם.

“אתה מזהה ענין זה קוראים לי יעשה למחייתי, טיילור?” הוא שאל.

חייכתי אל עורך הדין מעבר לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

זה האתר למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאי שהנני פסיכיאטר”, הינה אמר”, ברם אני לא מעביר הכול על התואר אם הרישיון שלי. שאחד מעביר מדוע שאני יבצע בפועל”.

“טוב, דר’,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שגם אני משוגע, ואתה עמיד שנתיים ממני לסייג רק את ההחלטה הזה, אמנם נראה לכולם שאתם מסביר אלו שיש להן אסירים אודות הבעיות מיוחד, ואז להיחשף בנות אבחנה ותוכנית טיפול. במידה ו זה הזמן באומדן מחירי מכסה את זה?”

“ובכן, זה בהחלט אם התינוק כולם מנסחים זו, מועדון זה אינם לב העניין”, דיווח. “מה שהנני האם כך זה סוכן סמים מורשה”.

“האם שמישהו צריך להוריד במידת מה את אותם האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הינה חייך.

“אמרתי מורשה, טיילור. אולם יש באפשרותו או שמא לא, הגיע דבר זה שגם אני. במקרה ש אירוע האם כך חשבת מפני מה הגיע תרופות תמלול סאונד ? סמים, טיילור. זה ענין זה שהן. הנן עליות ומורדות, וגם אני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. אחר אני מורשה לעשות זו, אני יושב בתא בתחום לסעוד לפניכם לצרוך איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני מוצא לנכון שאולי העסק שלך שישנו אחר עצמך בחסר. שאחד רוצה שאתם עושה הרבה אדיב. קיים מרחק גבוה מכיוון ענין זה אנחנו יכול לעשות אל ה הביקוש שעושים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, אני מרקעים. מועדון הן לא במה שגם אני ירצה לעשות. כשרק התחלתי, פתחתי עסק באזור, ופרסמתי למעוניינים. חלמתי לתת סיוע לידידים, באמת שעשיתי. אולם אירועים אתה מזהה אילו מה ניתוח של מגוונים העומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו ללמוד. “אנשים החלה לקחת חלק למשרד שלי אלו שיש להן תסמינים ששיננו. ידעתי שהם כבר היגויני מדברים לכל המעוניין תסמינים, אז אני רושם אליהם תרופות מיוחדות. זה הזמן נעשה ברורה. אולם אירועים מתבצע עבורינו זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם מכיסו. החברה שלך יודע דבר זה עשיתי, טיילור? רשמתי את אותה התרופות שאנו רצו. עם תום זה התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לתחום פגישות. שמעבר ממחציתם שיש נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הוא הצביע הכול על עגלת התרופות הסמוכה. “זה הדבר שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את ההשפעות בידי התרופה בעצמי כשנה לפני כן, כשמישהו הושיט לכל המעוניין בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה להחזקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. חלק מהנוזל נשפך והיה בדבר דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה דרך היד שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במהלך זמן נעמה אני באופוריה, צחקתי ודברנית באופן משמעותי. בזמן שהתרופה מתחום אינם נגעה בשפתי, קונבנציונלי מהשפה העליונה שלי קהה. גם כעת, לכל מלפנים שאני נזכר בתקרית, החלק הנ”ל בשפתי נהיה קהה. כמו שאמר הרופא המטפל הטוב ביותר, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה נסגר רב בצורה ניכרת, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול רחוק מאוד אצל כחמישים מטרים. ליד לאלף אסירים נכלאו בחצר מתקן זכוכית, ומחציתם היו בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בתוך חלון חלל התרופות, רעיון לאסירים את אותו התרופות זה או אחר שיטת חריץ מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח עם תכונות של פורד, הסתכל הכול על דוקטור טייטלבאום כשחלפה בתחום. מהווה חייך איתי והניד בראשו. מספר אסירים הסתכלו המתארת את הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותן בשיטות למרפאה. פתחתי את אותן כניסה המרפאה והובלתי את אותה דר’ טייטלבאום למשרד מאחור.


“זה המשרד של העסק, דוקטור טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי אחר דלת ביתך והדלקתי את אותו האורות, מאיר המשרדים מינורי שיש להן שני כיסאות הגיע מחכה מול זה על פני שולחן מעץ. ד”ר טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות בדבר כיסא השולחן, והשאירה את אותן התיק האדום העצום שלה בדבר שולחן עבודת השיפוצים. “עוד קצת אביא לוח דקות על ידי אסירים ותרשימים רפואיים בקרב אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” אמר דוקטור טייטלבאום. “הם לא רק אסירים. הנם הנצרכים שלי, וגם אני אינן יכול להמתין לאתר אותם”. הוא הרימה את אותה מבטה לארץ השיטה שנקראת משקפיה הרציניים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח למוצר שלך שהם מעולם אינן ראו כמוני.”

“כן, דוקטור. שאחד מאמין שהתהליך יתכן המקרה,” אמרתי. אפילו המוכיח המוזר בוודאי שלה, התכוונתי לספק לפסיכיאטר העתידי את אותם הצד החזק בקרב ספק. שכיח מהפילוסופיה שלי נתפסה, ועודנה, לא לשפוט עיתון לאורך הכריכה המקיף. “האם תבקש שהדלת תיסגר או אולי תיפתח?”

“אנא סגור את זה,” סיפר ד”ר טייטלבוים. “הגיע בשנה זו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את אותו הדלת מאחורי. נסגר עבור המעוניינים יממות עמוס לפניי והייתי שהמזוזה להתכונן אליהם. השארתי את אותן דר’ טייטלבוים בעצמכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו באזור הטיפולים, התיישבתי בדרך כלל השולחן והתחלתי למסד את אותן הטבלאות הרפואיות אצל האסיר, לחלק ש מצד חולים בריאותיים לפסיכיאטרים, יחד עם אבטחה על מרב בתרשים שימשו רשימות וטרינר טריות לספר אודותיהן מרשמים להתחיל. הייתי שקוע בטקס, כששמעתי את דוקטור טייטלבוים תמר אופרה במה שחשבתי כנראה איטלקית, הכי עמיד של זכאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה מחדר התרופות.

“מה לעזאזל עובד, טיילור?” הנו שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו על ידי ד”ר טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים על מה קו הכדורים נעצר, ושמעו אחר האופרה האיטלקית הגיעה מתוך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות על דלת המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי חזק 2 שנים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את כל דלת הכניסה. דר’ טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה שימשו עצומות, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות בצורה דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת על אודות תזמורת שרק הנו יכלה למצוא. נראתה לא מודעת לנוכחותי, היא בעצם המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לפנות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. דבר שיכולתי לערוך הגיע להמתין שהוא תפסיק. למשך כמה דקות האופרה נמשכה. מתמלל , שיש להן קרשנדו אחרון אצל סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה באה לסיומה פתאומי. לאט, הנו השפילה את אותה ידיה ופקחה אחר עיניה, ממצמצת באור המשרד. מהווה בהתה בי מבעד למשקפיה הבולטים, זיהתה ההצעה בפעם המקדימה מאותו רגע של שנכנסתי.

“יש דבר חשוב שהנני יוכל לתת סיוע למוצר שלך אותם, מר טיילור?” היא בעצם קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… העניין שאני מתגלגל מהווה…”

“השיר שלי, מר טיילור. מסיבה זו כל אחד כאן?”

“ובכן, אכן, ד”ר,” אמרתי. “זה ניצור קצת מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה הזמן רגיל מטקס הבוקר שלי. זה הזמן מוריד את כל איכות הלחץ שלי ומכין השירות להמשך עכשיו. כעת, אם וכאשר תסלחו עבורינו, השגרה שלי הינו לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” מהווה אמרה, “אני אעשה מדיטציה. סגור את אותם דלת הבית, בבקשה. תודיע לכולם כשהמטופל הראשון יגיע.”

השארתי רק את דר’ טייטלבאום לבד במשרדה. MTA פורד שמע את אותה השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” סיפר.

“מה אנו יש להם זכאות להפיק בקשר זה?” אמרתי.

“אנחנו מוצאים לנכטון לכתוב למישהו. בקיצור, הנו כובענית מטורפת אמיתית.”

“לא יגיע עבור המעוניינים לספר,” אמרתי, שהוא סמל המשמש והן אסירים מכיל קצינים. הגיע כל הזמן אנחנו הן לא חוצפן. סניצ’ים היו שנואים באותה מידה על ידי אסירים וקצינים.

“זה אחר, טיילור. מישהו חייב לדעת.”

“בוא גלוי כיצד זה הזמן יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי כוונה וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דר’ וונג, הרופא, גבר אסייתי קטן שיש להן טיפול דליל, לבוש חלוק מומחה בתחום המתארת את מכנסיים וחולצה שמלה, הגיע. מהווה דפק המתארת את פתח המרפאה ופתחתי את אותה. הנו תפס למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” הינה דיווח.

“בוקר אדיב, ד”ר,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” הינה דיווח. פתחתי רק את דלת הבית למשרדו והרשיתי לאותו אחד להיכנס. מהווה שאל אותי את כל שאלות יותר מידי בוקר.

“בוקר אדיב, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, דוקטור,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי עדיף. יש קפה מאחור. מוכרחה כוס?”

הרופא חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז כן,” הנו אמר. “אני מוכרחה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזה התנהלה שישה זמן קבוע כל שבוע במשך עפ”י רוב שנים. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי בזמן האחרון מילדותו במאבק להאכיל את אותו עצמו, שאיכשהו בדיוק זה לארצות הברית, היגויני נעשה לרופא, אהב רק את אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה הזמן אינם נסגר יממות מעולה קל נו אז הגיע ניצור ימים “אמריקאי”. התבצע לו כאב ראש עד לפני זמן, והבאתי לאותו אחד מוטרין. הינה שאל במידה זה הזמן מוטרין “אמריקאי”, לקח הנל לא מורכב בתום שהבטחתי לאותו אחד שדבר זה באמת.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא עבורך יחד עם זאת.”

חזרתי לחדר הטיפולים ליטול לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום פחות עובר להתגורר מתחת לדלת משרדו בידי ד”ר טייטלבאום. התעלמתי מזה. מהווה אמרה שהוא תקים על מדיטציה, וזאת בסדר מבחינתי במידה היא בעצם תעשה הנל בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לאותו אחד, הנחתי לוח שניות בידי קליינטים אסירים על אודות שולחנו. הנו לקח ממני את כוס הקפה ולגם ממנה.

“תודה לאתר שלך, MTA טיילור,” היא סיפר. “זו כוס קפה אמריקאית ברמה גבוהה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה להבא. אסירים החלה לגשת לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות זה או אחר. נתתי לחומרי ריסוס אלו להתחיל לגור, בודקת בנפרד את הזיהוי והדוקאטים הרפואיים סביר בתבנית לוח הזמנים, טופחת לחומרי ריסוס אלו על כלי נשק וחבלה. בדקתי את כל מתח למשקוף הדם כלשהו ואמרתי אליהם לעמוד המתארת את משקל מתוך מטרה לוודא את אותן משקלם. בעתיד הקרוב, הינם המתינו יחד על אודות ספסל עץ ממושך בשוק המרפאה. פתחתי את אותן שולחנו של דוקטור וונג והנחתי אחר התיק הרפואי בידי האסיר הראשון אודות שולחנו. פתחתי את אותו דלת משרדו בקרב דוקטור טייטלבאום מתוך מטרה להזמין משלוח לה את כל כל תיק הצורך הראשון שלה. הנו הוא זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה עתק.

“המטופלים שלך מוזמנים לבקר ב,” אמרתי והנחתי את התיק על אודות שולחנה.

“עוד 5 דקות, מר טיילור. 4 אינם סיימתי שיש להן טקס ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע לכם כשאתה מוכן.”

הינה עצמה פעם נוספת את אותו עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי אותה שם טוב, סגרתי את אותה דלת ביתך מאחורי. מספר דקות לאחר מכן, דלת המשרד שלה נפתחה. היא החזיקה את אותה התיק שנתתי בשבילה. הינה הביטה באסירים שחיכו בדבר הספסל.

“מר וויליאמס?” היא בעצם התקשרה. אסיר שחור בלב שנות השלושים לחייו מתעורר. היא הסתכל על הפסיכיאטר, ואז הביט בי. היא בעצם הרים גבה.

“באמת, טיילור?” הנו אמר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” אמר דוקטור טייטלבאום.

האסיר תקופה בכתפיו ונכנס למשרד. לאתר הזה ״ר טייטלבוים סגר את אותם דלת הבית. פתחתי את החפץ פעם נוספת.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת חייבת להביא פתוחה לפחות די על מנת שאוכל למצוא העניין תמיד. להגנתך.”

“זה לא מקובל”, סיפר דוקטור טייטלבוים. “יש דבר מה כזו חיסיון המטופל”.

“זה בתים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני אינם מסוגל להותיר אותי לבד עימו.”

פנייה הפכו למראה עז על ידי ורוד, מקום מהווה התיישבה מאחורי השולחן.


“טוב מאוד, אם וכאשר באיזה אופן,” הנו אמרה. היא לקחה נשימה טובה יותר והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את כל דלת ביתך פתוחה בערך רבע מהדרך. אסירים חדשים הגיעו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו ד”ר וונג רצו לעזוב. טפחתי אודות זוג צעיר אסירים מתוך מטרה להבטיח שהם כבר מגיעים פשוט שיש להן הביקוש שאנו באו עימו, והכנסתי בנוסף מספר אסירים. נכנסתי למקום הטיפולים ובו MTA פורד מתפעל עסוק בתמלול הזמנות לארועים עדכניות מהטבלאות הרפואיות.

“מה פיוס הכובען המטורף?” היא שאל.

“רק תופס אותו את כל האסיר ההתחלתי מעתה. ככל הנראה שנצטרך להמתין ולבדוק,” אמרתי.

אינן לקח הרבה זמן ועד שנודע והיה אם ד”ר טייטלבוים מסתדר בנות האסיר. שמעתי רק את האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שלא לטעות אותם. האסיר צעק שוב פעם. דוקטור טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שמישהו ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הם הורידו את אותה עצמם לאריחים. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. הוא נענה, מיד עוזב את כל כיסאו וישב אודות רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. פנייה היו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה מתבצע בידה, ושערה האדום מתפעל מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דר’ טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פניה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה כוונה זה הזמן, מר טיילור?” היא בעצם צעקה. “לא יפריעו לנו במהלך מפגש טיפולית!”

“צרחתם אחד על השלישי,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. מידי גופה רעד. “אתה אינם מבין? זה טיפול!”


האסיר וויליאמס הרים רק את ידיו.

“לא עשיתי לה כלום, טיילור. שמי נשבע, בנאדם. הנו א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה רק את כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני לא גברת משוגעת,” היא בעצם צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד הכולל, ד”ר וונג ניגש מאחורי. הנו הביט בד”ר טייטלבאום. הוא ראה את כל האסיר אודות רצפת המשרד ובדק את אותן הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת רק את כובע המגנטה בכמה ידיו. דר’ וונג הניד בראשו.

“זה,” היא בעצם הכריז בחומרה, “זה שכיח הן לא אמריקאי.” היא הסתובב מעמנו, תפס למשרדו וסגר השלישי אחר הדלת.

דוקטור טייטלבוים החזיק תפקיד חודש או שמא משהו יותר, המטופל על ידי המחלקה למלא תפקידים רפואיים גובר על אודות המטופל בספקים מוכשרים. הנו מעולם הן לא השתפרה, על אף שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. אני במרפאה ביום אחד הסופי שלה. היא חבשה את אותו כובע המגנטה בעל הדירה לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ובשום פנים ואופן מותר שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת ללא תקרית לא מעטה, וישבתי בכל משרד ה-MTA. מהווה הכניסה הראשית את ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הנו אמרה, “כפי מתחיל בוודאי מיד מזהה, מעתה הנו בזמן זה הקטן ביותר שלי. הממסד דבר שבשגרה הוא הן לא מתפעל קיים למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לקבל בכל זאת, ד”ר טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון בכלל.

“כן, טוב,” היא אמרה, “אני נכנסת למשרדים בעצמי.” היא בעצם הושיטה עבור המעוניינים כרטיס הזמנה סגול. הכרטיס נקרא, דר’. טייטלבאום, פסיכיאטר משונה, וכלל את אותה 10 הטלפון שלה. “אם בעבר העסק שלך נזקק לתפעול פסיכיאטרי, התקשר אלינו.” הינה הביטה בי דרך משקפיה, המבט החלומי והרחיק דבר זה בעיניה החרוזות. “אני יקרה,” הנו אמרה, “אבל שאחד הטובה ביותר…”




You may also like